צינור ה-MTBE שוב חשוף לאורך מטרים רבים, על חוף הים של חיפה. בניית הנמל החדש ושינויים אחרים גורמים לארוזיה בקו החוף כתוצאה מכך נחשף הצינור. ניתן לומר שעקב תכנון כושל, אנו זוכים למופע הצינור המסוכן. תכולתו נדיפה ובעלת מקדם התלקחות גבוה, והיא כמובן מסרטנת. ראש העיר חיפה מודע לנושא כמו גם גורמי הגנ"ס, ובעלי הצינור, אבל שום דבר משמעותי לא נעשה בכדי לתקן את המפגע עם הפוטנציאל הבעייתי כל כך. ה-MTBE אם נפלט לסביבה "מזהם, נדיף ומסיס במים, מתפשט למרחק של עשרות-מאות מטרים מהמקור".
זו מציאות מפרץ חיפאית, כך דברים מתנהלים היום (ראו סדרת הצילומים) ואין מי שיתקן את המקולקל. לכן תכנוני ההמשך להקמת מסוף אמוניה בים מעבירים רעד וחלחלה, והחששות אמיתיים מאי-פעם.
את הצינור הזה קברו בקיץ 2016, בתעלה בעומק של כשני מטרים, לאורך החוף, אבל הים נגס בחפירה וחשף את הצינור. ראו הכתבה ב'הארץ'. על הצינור המסוכן שנחשף בחוף קרית חיים.
הצינור נחשף. בילקוט הכזבים תמצאו את הסיפור על העברת בור במשאית, מרחובות לירושלים. זה כמובן היה צ'יזבט, אך כאן זה אירע באמת עם תעלה. הים לקח את התעלה לעצמו והשאיר את הצינור.
עם התגלות הצינור לקראת סוף 2016 פניתי למשרד להגנת הסביבה והתשובה שקיבלתי היתה "תוואי הצינור הועמק אך נראה שזה לא היה מספיק ובהחלט נצטרך לפעול מול הבעלים".
מכיוון שהצינור נחשף, ולא רצו לעשות משהו דרמאטי בעניינו אז הציבו שומר. ואחר כך הניחו "חתים" מבטון בשורה יפה מעל הצינור. באופן מפתיע, ה"חתים" האלה שמשקלם 500 ק"ג כל אחד, ואף יותר (על פי יודעי דבר) נשחקו, וחלקם התפורר ונעלם 15.2.2017.
באופן מפתיע (2) נהגת כנראה בגילופין דהרה עם מכוניתה וקפצה מעל הצינור אל הים עם מכוניתה. כלומר, לא חייבים חבלה מכוונת בצינור. אפשר לפגוע בו בטעות גם בתאונה. הצילום באדיבות עו"ד חיים נתיב 26.2.2018.
ואז, בקיץ 2017 מילאו את החוף בחול, באמצעות אניית מחפר.
זה נראה יפה – – אבל לא נותר כך לאורך זמן. ביוני 2017 התקיים במקום סיור לפעילי הסביבה עם סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז, שצפה בהזנת החול וקיבל הסברים על המתרחש.
אחר כך השינויים היו מינורים עד שהגיע החורף ובהדרגה הים לקח את החול בחזרה,
צינור הMTBE שוב נחשף בחוף חיפה 8.2.2018 (צילום פאנורמי נקסוס 5)
פוסטי בפייבוק על הנושא: הצינור החשוף שבתמונות מזרים MTBE שהוא חומר מסוכן. הצינור אמור להיות קבור בקרקע, אך הוא עובר על קו המים באזור התעשייה של חיפה. אמנם הוא נקבר בחול, לפני שנה חצי אבל הים גרף את החול וחשף אותו. כך נראית צנרת תשתית של מפעל במדינת ישראל, אחרי כל הועדות, ההתניות והאישורים, והמועצות לתכנון ובניה. קו החוף הוא הממשק העדין בין ים ויבשה, היבש והרטוב. דמיינו את האסדות לזיקוק כל מיני הנוזלים שהתברכו בהם המים הכלכליים של ישראל, בים, בעומקים ובמרחקים שונים מהחוף, ואת התכנון למסוף אמוניה בים, קילומטר וחצי מחיפה. כשכל תכנון גדול מעלה חשש וחשד ברוח 'תקופת האלפים', איך אפשר לסמוך על המקדמים את עידכון 'חוק רישוי עסקים'? זה נשמע תמים, אבל התיקון המוצע לחוק עומד להפקיע מראשי הערים את הסמכות לקחת את רישיון העסק, לעסקים שפוגעים בסביבה ובחברה באזורם, בתירוץ שיש לעסקים אלה 'חשיבות לאומית'. השרים משה כחלון ומשה גפני מקדמים את החוק הזה במצוות רוה"מ אם כי יש סדקים במקשה הקואליציונית ויש סיכוי להפתעות. פעילי הסביבה מכנים את החוק הזה "חוק חיפה כימיקלים" מפני שיעקוף את עיריית חיפה ויאפשר החזרת אמוניה בכמויות עתק למפרץ חיפה. אבל הוא יהייה תקף כמובן גם ל'עמק המעיינות', 'שדה בריר', מתקני הגז באיזור חוף הכרמל ועוד ועוד. דרך אגב, ל'חיפה כימיקלים' אין חשיבות לאומית ומסתדרים בלעדיה באזור חיפה, כבר כשנה. הצינור הזה של הMBTE הוא רק סמל קטן, מפחיד ואמיתי לרגולטור מנומנם, לתכנון לקוי, ל"יהייה בסדר", וכן, לחיבורים של הון שלטון לכאורה, שעדיין מכתיבים נדבכים בחיינו. לא לחוק המפעלים המזהמים! |