מורוונה גוסלין. יש מקום כזה למרות שלא שמעתם עליו. פעם זה היה בפרוסיה, בעצם בגרמניה וסבתא שלי נולדה שם. מכיוון שהגבולות זזו אחרי המלחמה הגדולה העיירה הקטנה הזו הפכה לפולנית. השמות גם זזו, ושם המקום הפך למורווואנה גושלינה. העיר הסמוכה פוזן גם שינתה את שמה לפוזנן. בתוך מהלך ההסטוריה הדמוגרפיה עברה שינוי בהתאם. היהודים נעלמו משם.
לפני כ-120 שנה ההרכב האנושי שם היה שילוב של קתולים, לותרנים ויהודים, שניהלו את חייהם כנראה בהרמוניה. היה בית ספר משותף לשלוש הדתות, חיי מסחר ערים והסבתא שנולדה שם והתגוררה בעיקר בפוזן דיווחה על זיכרונות טובים וילדות מאושרת.
לאבא שלה, יוליוס מרקוביץ היה חבר מועצת העיר סביב 1905. היה לו מפעל לייצור לבנים אדומות בישוב קטן בשם שטיימרסדורף (היום סוצ'י לס Suchy Las), מעט מצפון לפוזן. בקרבת מקום הוא שכר גינה, או משהו חקלאי כזה, עם עצי פרי, והזיכרון של הסבתא הפליג בשבחים על עצי הדובדבן והתפוח שהיו שם.
המשך יבוא.