סרט הפתיחה של פסטיבל הסרטים ה-35 בחיפה היה סרט מיותר. סתם סרט מסחרי, לחובבי תעשיית מכוניות המירוץ ותחרויות אדרנליניות של בנים. בנים ששאיפתם מנוע 7 ליטר או יותר, עם צליל מתאים באורך 7000 סל״ד ורצוי יותר, ועם כמיהה להגיע ראשונים ורצוי במצב של חיות ותפקוד. הסרט הזה לא היה עובר את מבחן בכדל (ע״ע). לולא הפסטיבל ספק אם הייתן שומעות עליו – לדעתי הוא לא שווה את זה. הדמות הנשית העיקרית היתה אשתו המודאגת והתומכת של הגיבור, והמשניות היו מתורגמנית לשניות בודדות, שתי מזכירות לפריימים אחדים ושתי נזירות שלא היו בפוקוס לפרק זמן מיזערי ושלא אמרו דבר.
היתה גם דמות דביקה של ילד טוב, מחונך כזה, הבן של הגיבור, מעריץ מספר אחד של אביו, שנחשף במהלך העלילה לאירועים מסעירים עד איומים ונוראים ולמרות הנסיון להרחיקו מרגע התופת, הוא היה שם. נוכח לגמרי. שנים של טיפול, ודאי לכאורה, היו צפויות לנער הזה שעתה הוא ודאי הייטקיסט קרוב לפנסיה.
לא היתה בסרט אמירה קולנועית מיוחדת או בשורה רעננה. סתם סיפור על בסיס היסטורי של יריבות בתעשיית המכוניות, עם מפתח שוודי כזה גדול. הגיבור לא שרד. חבלעליו.
הצילומים מטקס הפתיחה.
Krzysztof Zanussi and Shish Koller