שחייה בבית כנסת

בריכת שחיה עירונית Pływalnia Miejska

בית הכנסת החדש הוקם בפוזן Posen, שבפרוסיה סביב 1907 לכ-6000 היהודים שגרו שם. המבנה הכיל 1200 מושבים, חצי לגברים וחצי לנשים, וכיפת נחושת גדולה התנוססה עליו. אחרי מלחמת העולם הראשונה שם העיר השתנה לפוזנן, Poznan והריבון הפך לפולני. חלק נכבד מתושבי העיר היהודים רצו להשאר גרמנים טובים ולכן עברו לגרמניה. כך גם משפחתי.

ריהוט במשרדי הבריכה שהייתה פעם בית כנסת. 2019

בעיקרון הנושא לא חדש, אפילו ידוע אבל לא בצורה כזו. הצילומים העכשווים מבפנים עם הטקסט בעברית שופכים אור על מקום שמתוייר רק מבחוץ, רחוק מסדר יומנו ואותי זה מעניין.

ב-1939, בית הכנסת הופקע מחברי הקהילה בידי הנאצים, שהפכו אותו במהלך המלחמה לבריכת שחייה שיקומית לחיילי הוורמכט שנפצעו בקרבות. עם סיום המלחמה, הפכה הבריכה הנאצית לבריכה ציבורית לרווחת תושבי העיר והיא תפקדה ככזו עד 2011 בערך. ב2007 ביקרתי במקום. ריח הכלור של הבריכה קידם את פני מרחוק אבל לא נתנו לי להכנס מעבר לאזור המשרדים שהיו בכניסה.

בשנים האחרונות התקיימו מייצגים שונים בבית הכנסת החדש. עוד כשפעל עם מים בבריכה. קישורים למופעים האלה שמוטיב האור שזור בהם, תוכלו לראות בקישורים בהמשך.

ב-2019 המקום שומם שלא לומר חרב. וואנדלים נכנסו והשאירו חותמם. "ביקרו" במקום אספנים של מתכות, הוציאו את חוטי החשמל, שרפו אותם על מנת להיפטר משכבת הציפוי כדי למכור את הנחושת. סימני שריפה כאלה פזורים במקומות אחדים, גם על שפת הבריכה. [שריפת חוטי חשמל היא תופעה מקובלת גם במקום ממנו אני מגיע, להבדיל, מפרץ חיפה].

שרידי מדורות על שפת בריכת השחייה בבית הכנסת החדש של פוזנן, 2019

בית כנסת מפואר ומושקע ככל שיהייה, שכבר אין לו קהילה, וחפצי הקודש נעלמו ממנו, הוא סתם מקום. מקום עם סנטימנט והסטוריה, מקום עם סיפור ואולי נוסטלגיה למי שיש כזו, אבל כזכור, הנאצים עשו דברים גרועים הרבה יותר מהסבת היעוד של מבנה בית הכנסת הזה.

הרס וקירות מתקלפים, בבית הכנסת החדש שהפך לבריכת שחייה בפוזנן.

כפי שניתן להבחין בתמונות, ההתפוררות וההזנחה הם מוטיב חזותי מרכזי. יש תכניות למכור את המקום לרשת מלונות הילטון על מנת שתבנה שם מלון, עם התחייבות להקים חדר/אולם הנצחה וזיכרון ומחווה לבית הכנסת של קהילת פוזן, שהוכחדה ונעלמה. בנוסף עלה הרעיון להנציח שם את חסידת אומות העולם אירנה סנדלר שהצילה יהודים רבים בתקופת המלחמה. בינתיים התכניות הללו מוקפאות עקב התנגדויות שונות, אבל בסתיו הקרוב כנראה שהתכנית העיקרית תצא לפועל.

הכניסה אל בריכת השחייה בבית הכנסת החדש. הכתובת אומרת "הכניסה לגברים". (זה בסדר, הכניסה לנשים בכיוון השני)

Swim-A-Gogue

פרט מהתקרה. הטיח הכחול מתקלף ועיטורים מתקופה קודמת נחשפים. בית הכנסת שהפך לבריכת שחייה.

המבנה הנטוש ההוא שליד המסילה, בלוג "המצלמה מוסיפה חמישה קילו"

ברז מים עם קורי עכביש על שפת הבריכה

ביד-ושם, המוסד המרכזי לתיעוד קרבנות השואה, מופיע השם פוזן, או בגרסתו הפולנית פוזנן אלפי פעמים. מדובר באנשים שנולדו שם, או גרו שם או בסביבה הקרובה, לפני המלחמה ותוך כדי מהלכה, ונרצחו. חלק ממה שאני כותב כאן יתורגם לפולנית לכן יש כאן חלקים שברורים מאליהם לקוראי עברית.

בין מלחמות העולם התמעטה הקהילה וב-1939חיו בעיר כ-2000 יהודים. מרביתם לא שרדו.
אחרי המלחמה לא נותרה שם קהילה. היא חודשה רק לפני כעשרים שנה, וכיום היא מונה כמה עשרות -אולי מאות בודדות, כפי שנמסר לי. אין רב או חזן ובארוחת השבת שבה השתתפתי ספרתי 15 נוכחים ונוכחות. את התפילה והארוחה ניהל בחור צעיר שהתברר לי שהוא סטודנט למשפטים. מרבית הקריאה היתה בצורת מילמול מהיר, לעיתים רק בלב, ואינני ביקורתי בעניין זה: גם בארץ בביקורי הנדירים בתפילות זה נשמע ככה.