|
יום שני 10 במרץ 2003 סבתא סידי.
הפרידה הראשונה ממך היתה לפני כ-20 שנה, כשעברת ל"ורה - סלומונס". כבר הייתי חיילת כשהמשאית עם כל תכולת הדירה שלך התרחקה מהבית ברחוב קק"ל 15 ואני ישבתי על המדרגות ובכיתי. היית לי סבתא יחידה. סבתא אהובה. המגורים הקרובים כל כך, בריאותך הטובה, המרץ, העניין שלך בתחומים מגוונים והיתרונות שמצאת בלהיות סבתא, זיכו אותי בחויות שאזכור תמיד.
+ נסיעה ב"טקסי" לים, לחוף הארגמן. (אני עוד זוכרת את המוניות השחורות בכביש עכו – חיפה). אנחנו שוחות, המים עמוקים ואת מתרחקת. נדמה לי שאת שוחה לכיוון סיציליה עליה סיפרת לי כ"כ הרבה. נשימתי מתקצרת ואני מציעה שנתחיל לשחות בחזרה . אח"כ, ע"פ כללי הטקס, צעידה ארוכה ארוכה לאורך החוף על החול הרך. הרופא אמר שזה טוב לרגל ששברת לפני שנים.
+ אנו נוסעות באוטובוס להדר (חיפה). פעם בשנה אנו עולות בכרמלית ל"הר הכרמל", לתערוכת הפרחים. פעם לסרט "חליל הקסם" בבית קולנוע בהדר ובהזדמנות גם עולים לבקר את אנה. אני מקבלת שתי קוביות שוקולד מריר.
+ אני אוהבת לאכול אצלך : "קרטופל זלט", "איה הקלה", קציצות, פירה, סלט גזר ובראוניס. "עד הסוף". שתי קוביות שוקולד פרה.
+ למכולת'ניק החדש את מודיעה חד משמעית שאת גב' בר ! לא מותק ולא סבתאל'ה.
+ בכל שנה נסיעה לחו"ל ובכל פעם זו "הנסיעה האחרונה". "אני כבר זקנה מדי", את אומרת בחורף, אבל באביב, כשהשמש זורחת שוב, את נתקפת בקדחת הנסיעות ומתכננת נסיעה אחרונה נוספת.
+ את מספרת לי תכנם של ספרים שאת קוראת ואני לומדת ממך על מלחמות העולם , ארכיטקטורה גותית ועל סבא רוברט שתמיד הצטערת שאינני זוכרת.
+ אני עולה הביתה במדרגות ומציצה לדירתך דרך חלון המטבח. מחדר האוכל בוקעים קולות תקתוק מכונת הכתיבה. את מדפיסה מכתבים עבור נווה חנה ואח"כ מדביקה עליהם ענפי זית קטנים ושולחת לתפוצות.
+ מדי פעם את מעשנת סיגריה ולעיתים "מורידה" כוסית ויסקי. שתינו לא שכחנו את אותו יום בו איבדת את הזיכרון בעקבות קוקטייל של משקה חריף וכדורים כלשהם. ההורים לא בסביבה ואת מסתובבת בבית ושואלת בפליאה: מי קילף את התפוז? (שאת קילפת) ומי מכין חביתה? (שאת הכנת). שנים אח"כ עוד התנצלת בפני על אותו אחה"צ.
+ את דואגת לעתידי ולבת המצווה אני מקבלת מכונת תפירה !! אני לא "משהו" בתחום. כמה שנים מאוחר יותר הבטחת לי מכונת כתיבה בתנאי שאלמד הדפסה עיוורת באופן מסודר. כאן כבר סרבתי ומכונת כתיבה לא קיבלתי. ב-WINDOWS ו-OFFICE כבר לא התמצאת. מבחירתי בנגינה את מרוצה, גאה בי, מתעניינת ואף עוזרת לי ברכישת חליל חדש.
++ לפני כמעט 10 שנים סיפרתי לך שאנו מצפים לבן. נין בכור שלך. זו היתה התרגשות עצומה . עד דמעות. יש לך כבר שישה נינים נפלאים (כן ירבו…)
למרות שלא תמיד זכרת את שמותיהם, הם שמחים תמיד לבוא ולבקר אותך. לשמח אותך.
יובל משחק בלבני ה"רומי קוב" ו..כן.. הוא מחזיר הכל למקום. נעה מתעניינת במחרוזת שענדת לכבודנו ובממתקים שבמגירה ורוני מתחנפת אליך וזוכה לשמוע אותך מדקלמת לה "הופה רייטה" בגרמנית.
+ הגדולים בכו אתמול בערב. +יובל מקווה שאת בשמים ושטוב לך. גם אני. יעל - עלוש
נעה היתה עצובה הבוקר. עצובה כי סבתא סידי מתה. הצעתי לה לצייר את סבתא. בהתחלה היא אמרה שזה קשה ואחר כך חזרה בה ואמרה : "צריך לצייר שמלה פרחונית, מחרוזת, מין דברים שקופים כאלה באזניים ושיער אפור, לפעמים קצת סגול"…
The virtual Markowicz Family Tree to Siddy's page at the Family Tree
|