the Markowicz Familty Tree Project

גם הסבא-רבא שלי היה שם  / ראובן מרחב

 


בשנת 1847 עמדה משפחתו של יהודה שמואל הכהן נויהאוס בפני דילמה קשה מנשוא. הם גרו בעיירה ע"י טרנופול, במערב אוקראינה, לא רחוק מהגבול עם הקיסרות האוסטרית. הבן, שלום נפתלי, שזה עתה מלאו לו 17, נקרא להתייצב בלשכת הגיוס והיה אמור להיות מגויס לשירות חובה של 25 שנה בצבא הרוסי, שמשמעותו ניתוק מהמשפחה לשנים ואולי אבדן במרחבי אסיה המרכזית או סיביר, או שמד כפוי.

האלטרנטיבה היחידה שנראתה סבירה הייתה למלט אותו אל מקום מבטחים, אמנם במחיר ניתוק מהמשפחה אך תוך סיכוי לחיים סבירים ושמירה על זהות יהודית. ברשות המשפחה לא היה כסף כדי לשלם שוחד כדי להתחמק מאימת שלטונות הגיוס, והיה צורך להחליט מהר; הבחירה הייתה באופציה של המילוט לפרוסיה; אימא נויהאוס, ששמה הראשון לא זכור, גלתה תושייה מופלאה; היא השיגה בדרך כלשהי 'מייטרקה' – מסמך זיהוי – על שם מרקוביץ, והבחור נפרד לעולמים מבני משפחתו ויצא בודד לדרך לא נודעת.

Mina and Samuel Shalom Naphtali Markowicz, Dobrzyca, Poland, 19th century.

סמואל שלום נפתלי מרקוביץ

(נולד בשם המשפחה נויהאוס - הכהן)

ואשתו, מינה מרקוביץ לבית פרנקל

 

 הוא עלה צפונה, צלח את הוויסטולה, שם פעמיו לפרוסיה המערבית והגיע לעיירה קטנה, במחוז פוזן; שם נשא לאישה נערה יהודיה כשרה בשם מינה לבית פרנקל, האופה של העיירה ופתח עסק למכירת סחורות ברזל וכלי עבודה. המסורת המשפחתית אומרת שגם הקדיש עתים לתורה ובקהילתו נודע בתואר 'מורנו'.

 

לזוג נולדו שמונה צאצאים - חמש בנות ושלושה בנים. שלושתם, וילהלם, יוליוס ולודביג כבר נקראו לשירות חובה בצבא הפרוסי, צימחו שפמים זקורים והיו לפטריוטים פרוסים בני דת משה; אחרי סיום שירותם פתחו עסקים משל עצמם בעיירות סמוכות ועברו בהדרגה לפוזן ולברסלאו, כדי להתקדם בעסקים ולהקנות לבניהם השכלה נאותה – תעודת בגרות.

 

יוליוס מרקוביץ, 1888

לודוויג מרקוביץ

ווילהלם מרקוביץ

 

הנכדים, (תמונה אחרונה, למטה) ובתוכם אבי המנוח, שירתו בחלקם בצבא הקייזר וילהלם השני בחזית הרוסית במלחמת העולם הראשונה, נתפסו לרעיון הציוני ואחרי שחרורם, תוך כדי לימודיהם באוניברסיטאות, נעשו פעילים בתנועה הציונית. רובם ככולם, וביניהם הורינו המנוחים, ד"ר ולטר מרקוביץ ודורותיאה לבית אדלר-אליאס, הצליחו לעלות ארצה בעלייה החמישית.
 

סבי המנוח, יוליוס יוסף הכהן מרקוביץ, לא היה בר מזל כשני אחיו, וילהלם ולודביג, שעלה בידם לצאת ברגע האחרון מהתופת ולהגיע ארצה, ובה חיו עוד בשלוה בקרבה לילדיהם בה הלכו לעולמם. אבינו ולטר ודודתנו סידוניה המנוחים מעולם לא סלחו לעצמם על שלא הצליחו לחלצו בעוד מועד, ומדי דברם בו היה חוט של עצב נמשך על פניהם. הוא נשלח באפריל שנת 1942 מברסלאו לטרזינשטדט ובנובמבר אותה שנה נספה שם. אולי מזלו שמת שם ולא נשלח לאושביץ, כבני משפחה אחרים - בתו, חתנו, שניים מנכדיו וכמה מאחיותיו ובני משפחותיהם. מצאתי את שמו ברישומים ובאוגוסט 1991 ערכתי לו הלוויה סמלית, מהבלוק לקבר האחים.


מה היה אומר סבי?
לא זכיתי להכיר את סבי – תמיד אמרו לי שהיה אדם יקר, טוב ומיטיב. אני סמוך ובטוח שאילו הייתי שואל אותו אם מותר לנו להשתמש בתמורתו של רכוש הקהילות שחרבו באין יורש כדי לאפשר מעט רווחה לאחיהם נפגעי רדיפות הנאצים, וגם להקצות חלק מהתמורה לשמירת זיכרון השואה והנחלת לקחיה לדורות, לנו לעולם כולו – הייתי מקבל, והיינו מקבלים כולנו, את ברכתו ואת הסכמתו הנדיבה.

 

Three grandchildren of Julius and Regina Markowicz: Tony, Michael Adler (1920 - 1948), Marion Adler (1927 - 1944), Stefan Adler (1924 - 1945). Photo c. 1937, Breslau, Poland, just before the Adler family left to Italy.

יוליוס-יוסף מרקוביץ ז"ל עם נכדיו; משמאל: טוני, מיכאל אדלר: נהרג במלחמת השחרור. במרכז, מריון אדלר, מימין, סטפן אדלר: הסב והנכדים הצעירים נספו בשואה.

 

תמונת הסבא והנכדים צולמה בברסלאו בשנת 1937. לצד סבא יוליוס עומדים שלושת נכדיו, ילדיה של בתו תיאה, שבאו להיפרד ממנו ערב נסיעת המשפחה לאיטליה, שם קיוו למצוא מקלט עד יעבור זעם. ב- 1943 כבשו הגרמנים את איטליה והמשפחה נשלחה לאושביץ, למעט הבכור, טוני, מיכאל שהצליח להימלט ארצה. הוא חזר לאיטליה כחייל בצבא הבריטי לחפש את משפחתו ובשנת 1948 נהרג במלחמת העצמאות. בתו מיכאלה נולדה אחרי מותו.

    
על הנשלחים לאושביץ לא נודע דבר – רק על הבן השני, סטפן, קיימת עדות על שנראה עוד בחיים בינואר 1945, ימים ספורים לפני השחרור.

 

זהו חלקה האחרון של רשימה שנכתבה לגיליון היובל ה-75 של ה-MB יקינתון ביטאון ארגון יוצאי מרכז אירופה, שנושאה היה קהילות מזרח גרמניה שחרבו, וביטאה את התרומה המיוחדת של יוצאי קהילות יהודי גרמניה, אשר וויתרו על התמורה לרכוש הקהילות הללו והסכימו להעביר את רובו לרווחת נפגעי רדיפות הנאצים ומיעוטו לפעולות של הנצחה וזיכרון.
 


כתב, ראובן מרחב, עבור ה-MB יקינתון, יוני 2007. גליון מספר 217.

הצילומים: ארכיון משפחת מרקוביץ Pictures: The Markowicz Family Records 2007

עריכה אינטרנטית - יאיר גיל, ליקוט צילומים - יהודית גיל, שמואל מרחב, חיים פורת, אביבה הדס.

 

 

מינה לבית פרנקל עם נפתלי שלום שמואל מרקוביץ (נויהאוס-הכהן), רב-רב סבא וסבתא רבא רבא שלי

מינה ונפתלי שלום שמואל מרקוביץ, נויהאוס הכהן; מאיזור טרנופול האוסטרי למחוז פוזן שבפרוסיה

הצילום הזה מתוארך לשנת 1900 בערך

 

ממצאי 2012

Back to Front Page     the map

 

eXTReMe Tracker