הרב אריק אשרמן מנכ"ל
שומרי משפט
רבנים למען זכויות האדם
להלן מחשבותי מההפגנה ביום ששי 6.5.2005.
"אין לכם רשיון להפגין". שמענו את האמירה הזאת מספר פעמים במשך המעצר שלנו
ביום
שישי. עיקר הסיפור בבלעין אינו השימוש המופרז בכוח (שהיה, ועל כך אספר) או
שעשרה אנשים, ואני ביניהם, נעצרו בהפגנה, ובהפגנה שלפני ובהפגנה שלפני זאת,
וכולי. בראש וראשונה הסיפור הוא סיפורם של בני אדם שהם קורבנות תוואי הגדר,
היוצר קונפליקט לא הכרחי בין זכותנו לביטחון ובין זכותם של הפלשתינאים
לאדמותיהם. גם האלימות של כוחות הביטחון היא תוצאה של שכנוע עמוק שמה שהם
עושים הכרחי לביטחון המדינה. אבל על משמעותה של הגדר בבלעין, אינני יכול
להסביר יותר מאשר הטור של גדעון לוי מיום ו'. למי שלא קרא, הוא מצורף.
אז על מה נשאר לכתוב? נדמה לי שהאמירה "אין לכם רשיון להפגין" נוגעת בבעיה
שבלב כל קונפליקט בין קבוצה שולטת ובין קבוצה נשלטת, וכבר אפשר ללמוד אותה
מפרשת השבוע של השבוע שעבר, פרשת קדושים. יש אומרים שפרשת קדושים היא שחזור
עשרת הדברות במלים אחרות. בין היתר, היא כוללת את המצוות "ואהבת לרעך כמוך",
"לא תעמוד על דם רעך", ו-"וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם
יהיה
לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" יש משהו לא נכון
ואף מקומם בהשוואת הגר לפלשתינאי, אבל "הגר, היתום והאלמנה" מסמלים בתורה את
החלשים בחברה. המאפיין של החלש הוא שלא שומעים אותו. אין לו אפילו זכות
להפגין.
במאמר מומלץ על הגר בהגותו של אבן עזרא, מתוך "עיונים במשפט העברי ובהלכה",
פרופ' יעקב בלידשטיין מציין שאבן עזרא מדגיש את הקלות שבה אפילו המערכת
המשפטית
יכולה לנצל את חוסר האונים של הגר, האלמנה והיתום, "כי אין להם עוזר והנה גם
הוא בסתר והזכיר הגר גם היתום והאלמנה כי אם יטה הדיין משפט אחרים יערערו
עליו
ויפרסמוהו והגר והיתום והאלמנה אין להם כח" (אבן עזרא לדברים כ"ז:י"ט)
בדיוני בג"ץ על תוואי הגדר ניבחן כחברה. האם יישמנו את האזהרות של אבן עזרא
לדיינים? האם הבג"ץ ימשיך להפגין את האומץ שהפגין בשנה שעברה כאשר פסק נגד
תוואי הגדר, ויפסוק שגם התוואי החדש אינו עומד בקריטריונים שקבע, או האם
יחליט
שאינו יכול לעמוד נגד צה"ל והממשלה? אתמול לראשונה נדרשה המדינה לספק תגובה
משפטית לחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי בהאג. האם יהיה לבג"ץ האומץ למצות
את
הדיון עד תום וליישם בפסיקתו אלמנטים של פסק-הדין שניתן בהאג, במידה ויימצאו
ראויים? גם עצם העובדה שפלשתינאים נאלצים לעתור לבית דין ישראלי, ושכמעט ולא
נוכחו כלל במרתון הדיונים בשנה שעברה, מוכיחה את האמת בדבריו של אבן עזרא.
אבל
גם בתנאים האלה, כאשר אין לפלשתינאים אפשרות להביא את זעקתם ישירות אל עם
ישראל
כמו שעושים מתנחלי גוש קטיף, עלינו לשאת תפילה שדיינינו יעמדו במבחן.
משך כל השעות הארוכות שחבריי ואני היו עצורים, כמה מאתנו ניסו לדובב את
השוטרים
והחיילים. לרוב לא הצלחנו, אם כי היו שני חיילים שמתן ויותם הצליחו להוציא
מהם
את המשפט "בכמה דברים אתם צודקים", עד שנשלחו לעוד מרדף אחר ילדים
זורקי-אבנים.
רק בסוף, אחרי שהדברים נרגעו וישבנו בתחנת המשטרה, שוטר שסירב קודם לכן באופן
שיטתי לשוחח התחיל להקשיב כאשר הסברתי לו שספירת העומר היא בין היתר ספירת
הימים בין יציאת מצריים לבין קבלת עול מצוות בהר סיני. הזכרתי לו שלא סתם
שוחררנו ממצרים, אלא שיצאנו משם כדי לקבל אותו עול. כמוכן הזכרתי לו את דבריו
של הרב שמשון רפאל הירש, ששורש הרע במצרים אשר עלינו ללמוד ממנו ולא לחזור
עליו, היה היחס הפוגע באחר. "כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות
ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים” (הרב הירש לשמות כ"ב:כ, “גר לא
תונה
ולא תלחצנו כי-גרים הייתם בארץ מצרים”). דיברנו על מדוע אהבת הגר ואי-ניצולו
היא המצווה שחוזרת על עצמה הכי הרבה פעמים בתורה – 36 פעמים. שוחחנו גם על
האמירה של הרב אברהם יהושע השל שבדמוקרטיה יש קומץ של אשמים, אבל כולנו
אחראים.
אחרי יום שלם שבו השוטר סירב לשוחח הרגשתי שסוף סוף הוא מקשיב. אין לי אשליה
שהוא מתכוון מחר לסרב לאבטח את העבודות על הגדר, אבל אני תקווה שבאיזשהו מקום
פנימי, לקחי פרשת קדושים חדרו אליו. ואז אולי נהיה קצת קרובים יותר ל-"קדושים
תהיו כי קדוש אנוכי ה' אלוהיכם" (ויקרא י"ט: ב).
עוד מספר מחשבות:
1. בתהלוכה שיצאה מבלעין נשמעה הקריאה "לא, לא לגדר; אין מה לדבר". אזי אמר
אחד
מהתושבים "אבל רגע, אנחנו רוצים לדבר". אז השתנתה הקריאה: "לא, לא לגדר; כן,
כן
לדבר". אז תושב אחר שאל "אבל על מה יש לדבר עם הצבא?" שוב, הסיסמא הוחלפה
ל"לא,
לא לגדר, על הגדר אין מה לדבר." נדמה לי שמתוך חילופי הדעות הללו, עלה הרצון
העז של העם הפלסטיני להגיע להסכם אתנו דרך משא ומתן, והקושי לעשות זאת כאשר
האקדח מכוון לרקה, ואפילו זעקה מרה של מאבק לא-אלים היא בלתי-אפשרית.
2. יש בידי את התמונה שבה צילמתי את הקצין ששלף את האלה והרביץ לפחות לארבעה
מחבריי. עד הרגע שהתחיל להכות, לא נזרקה אבן אחת; ההפגנה התקיימה לאחר סוף
העבודה היומית על התוואי. לא נשקפה שום סכנה לאדם או לרכוש. כנראה פעל בכוחות
הביטחון יצר כוחני שלא היה מוכן לאפשר לפלשתינאים להפגין בשקט ולחזור הביתה
בשלום. כשהחיילים רצו לקראתנו מרחוק, הקצין התחיל בלי אזהרה להכות אנשים
ברגליים ולהגיד להם שהם עצורים. לי הוא לא הרביץ; שכבתי על האדמה, והוא אמר
שאם
לא אקום בכוחות עצמי הוא ייאלץ להכאיב לי.כשאמרתי שזה נתון לבחירתו, הוא הרים
ידיים ואמר "אני לא יכול". שמחתי שלא אספוג מכות, ושוב אדגיש כי אינני רואה
את
האלימות של כוחות הביטחון כעיקר הסיפור. יחד עם זאת, תהיתי איך הכיפה, ומעט
שערות השיבה בזקן שלי העניקו לי חסינות, כשלא הייתה לו בעיה להכות צעירים שגם
הם לא עשו דבר. מדוע לא היה מסוגל לראות שאותו צלם אלוהים שוכן בתוך כל אחד
מאתנו?
נמשיך לעקוב אחרי דיוני בג"ץ. עלינו לעשות הכל כדי שזעקת הגר, היתום והאלמנה
תישמע ותזכה למענה בחברה שלנו.
נספח
הטור של גדעון
לוי, הארץ 6.5.2005
|