משבר עם שרת החינוך מירי רגב והרצונות שלה
לעומת הרפרטואר המצוי בתיאטרון הערבי אל-מידאן

תיאטרון אל-מידאן, מגדל הנביאים, 20 ביוני 2015 חיפה:

בצילום חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי נואם בתיאטרון אל-מידאן 20.6.2015.

גילוי נאות. לא ראיתי ולא קראתי את ההצגה "הזמן המקביל" בעקבותיה פרץ הסיפור. גם אם לא היה מתקיים המשבר, ספק אם הייתי מתעניין, ספק אם הייתי מודע לדבר קיום ההצגה הזו, המשמשת זרז להבנת מצב חופש הביטוי בישראל, חופש היצירה וגבולותיה, וכיצד מופלה לרעה בתקצוב, התיאטרון בערבית לעומת מקביליו בעברית.

ליד המיקרופון מנהל מרכז מוסאווא, ג'עפר פרח. 20.6.2015, תיאטרון אל-מידאן

על גבולות חופש הביטוי תוכלו לקרוא כאן.

חופש הביטוי נחלש - יובל קרניאל, העין השביעית, 1.2.1997 

"חופש הביטוי מגן על הזכות להסריט סרט, להציג הצגה, לרקוד ריקוד" - עו"ד איתי הופמן,
מתוך אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכיות

מהם הגבולות של חופש הביטוי? - פרופ' דן כספי, 'הארץ' 2.6.2014

מלחמת התרבות - שוקי טאוסיג, העין השביעית, 19.6.2015

 

להבנתי אין גבולות לחופש הביטוי. יש גבולות למה שילטון רוצה או מעוניין, או חושש להכיל.

חה"כ אחמד טיבי מתראיין ליואב איתיאל, מגזין המושבות, 20.6.2015, תיאטרון אלמידאן,

בעבר, השרה רגב הייתה רכזת מערך ההסברה הלאומי בלשכת ראש-הממשלה, ובצבא הייתה (בין השאר) צנזורית ראשית, ודוברת צה"ל. יש לה תאר ראשון בחינוך לא פורמאלי, ותאר שני במנהל עסקים, כך כשהיא מגיעה לנושאי תרבות עשירה בנסיון מגוון. לא פלא שאנו חווים בלבול בין מערכתי בתפיסת תפקידה; מיסבור, דיברור, צינזור, מושלכים על תירבות דעתנו לצרכי מידבור וייבוש מחד, ומאידך, דירבון העשרה מאחדת ומחזקת רוח שפלולית משהו.
זה לא ערבוב מערכות שלם אלא קו בהיר להנחלת הערכים הרצויים, סימון טוב ורע במובן הפשוט ומי שיחרוג צפוי כנראה לכפיים רבות.
 חה"כ מירי רגב בבחירות האחרונות. הופעה מול קהל מצביעי ליכוד בבית כץ,
בצילום - מירי רגב בהופעה מול קהל באספת בחירות בבית כץ, קרית ביאליק 2.3.2015.

 

מירי רגב: "האמנים כפויי טובה וקפוצי תחת" - רן בוקר, YNET, 18.6.2015

רגב: "לא נממן מי שרוצה לחתור תחת המדינה" - עידוא דגן, NRG ,19/6/2015
מירי רגב: "עולם התרבות תפוס תחת וכפוי טובה" - וואלה! תרבות, 18.6.2015, וואלה!

 

ביציאה מתיאטרון אל-מידאן  20.6.2015, חיפה
נכנסתי לאולם בשעת נאומו של חה"כ ד"ר אחמד טיבי. לא הבנתי בדיוק את דבריו (וקיללתי חרש, שוב, את המורה האיומה לערבית ארנה ב"מ, שבשיעוריה סבלתי מזמן, בכתה ט', ושזכתה להוקרה מרובה עם יציאתה לפנסיה), אבל, חלק מהביטויים שבהם השתמש חה"כ טיבי היו בעברית, והצחוקים שבאולם השלימו לי את הרעיון באופן כללי: במקום שהיא תאמר לאמנים "קפוצי תחת" יותר טוב שהיא "תקפוץ את פיה".  
   אבל, בשם חופש הביטוי, דברי חופשי.

 

 

חזרה לדף ראשי