בטקס הודלקו משואות להפסקה מידית של האלימות המיותרת והכיבוש של השטחים הפלסטינים, לתיקון העוולות שאנו גורמים, לתיקון היחס לחלשים שבקרבנו, לתקווה לשלום עם כל שכנינו, ועוד. את המשואות הדליקו: נתן בלנק (סרבן כיבוש), חנה בר"ג (יש דין ומחסום-וואצ'), בנימין גונן, איבון דויטש (המעברה וקואליציית נשים לשלום), עירית גל (בימאית דוקומנטרית), שרון לוזון (פעיל חד"ש, כוח לעובדים וחבר מועצת העיר ת"א-יפו מטעם עיר לכולנו), שמעון לוי (במאי תיאטרון ופעיל חברתי), רעות מור (פעילת שלום), מוריאל רוטמן (סרבן כיבוש) וצביה שפירא (פעילת שלום), נגנו וליוו את הטקס: דני אמיר, שרון עזריה וערן רייס. הנחה את הטקס ד"ר ישי מנוחין.

    נכחתי פעמים אחדות בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי של יום העצמאות. לעומת הטקס הפומפוזי, המיליטנטי, הלאומני והדובשני שמפיק "מרכז ההסברה שבמשרד ההסברה והתפוצות" (זה שמו של המרכז!), הטקס האלטרנטיבי, בהפקת "יש גבול", מעמיד חלופה ראויה ביותר.

    על מדרגות בנק ישראל בקריית הממשלה, עם הפנים למשרד ראש הממשלה, על במה מאולתרת ובעזרת ציוד הגברה שלעיתים מקרטע, עולים בזה אחר זה מדליקי המשואות לשאת את דברם. בחלוף השנים ראיתי שם שורה מרשימה של רופאים, עורכי דין, ניצולי שואה, עיתונאים, מנהלי עמותות, אנשי חינוך, סופרים, מתנדבים ופעילים חברתיים, ממגוון עדות, דתות ומעמדות.

מבלי ששאלתי לדעתם, אני חושב שהתחושה המשותפת להם ולקהל, היא שהדמוקרטיה השברירית שלנו מצטמצמת ונמצאת בסכנה, שחופש העיתונות הוא לא מה שהיה פעם, שעל החלשים בחברה יש להגן טוב יותר, שתנאי העבודה ההוגנים והעבודה המאורגנת נתונים תחת איום. מדליקי המשואות עובדים נגד הזרם כדי לתקן את החברה, והם מעטים מדי.     הקהל שמגיע לטקס האלטרנטיבי מייחל למדינה שוויונית וצודקת לאזרחיה ולשכניה. ככזה, הוא שמאלני במובהק. לטקס מגיעים בעיקר ירושלמים ותל-אביבים, וכשיש מדליק משואה מחיפה – הוא מגיע עם קהל ביתי בהיקף מצומצם.       בזמן הטקס הרשמי, נמצאים עידית הצבא, תפארת החוץ והביטחון, ההוד, ההדר והכוח – בהר הרצל, מרחק קצר משם. אבל בערב יום העצמאות, על מדרגות משרד האוצר, סדר היום הוא חברתי, חינוכי, שוויוני, מצניע לכת, ושואף לשינוי סדרי העדיפויות בישראל.

בנימין גונן מחיפה -  משואה לישראל שיוויונית וצודקת

 

    אין זה פופולארי לתמוך בסירוב לשרת בצבא. אבל במדינה דמוקרטית יש להכיל גם את הסרבנים. הם נענשים לפי החוק, מוקעים חברתית (בלי סעיף בחוק), ונושאים על גבם טרמפיסטים צועקי "גוועלד" כחוק.

    בנימין גונן – שבע מאבקים, אך רענן כתמיד – הדליק משואה לכבוד נתן בלנק, סרבן שירות צבאי אשר אינו מתחמק בתואנות דתיות, פציפיסטיות או נפשיות. בלנק  אומר את האמת שלו, יושב על כך בכלא כבר מאה ועשרים ימים, עדיין לא רואה את הסוף, אך מסרב להישבר. על כך, לשניהם: כל הכבוד!

    בערב יום העצמאות, שרה המקהלה בהר הרצל "אנו נושאים לפידים, בלילות אפלים". אבל הלפידים שמאירים את הלילות האפלים עומדים, לערב אחד, אותו ערב, על מדרגות בנק ישראל.

                                                                                                                           יאיר גיל