מכונית משטרה חונה בתחנת אוטובוס וחוסמת חנייה פרטית. הנהג נעלם. ניתן להבחין בשתי מכוניות  תקועות במעלה השביל. לאחר כשעה חזרו הנהג (בדרגת שלושה עיגולים גדולים על כל כתף), וחברתו. לא הייתי מטריח אתכם עד כאן אלמלא היו אלו המכוניות שלי ושל אשתי עם הילדות, אלא מה.

מילות מפתח: משמר הגבול, משטרה כחולה, משטרה ירוקה, עברות תנועה, צ'קאלקה, מחלקת חקירות שוטרים, מח"ש, מאבק מזוין, כוח, דוחות תנועה לעבריינים מסוגים שונים, אותי היו מנקנקים על פחות מזה, יחב"א, יחב"ל, תלונה במשטרה, 100, בילוש, המדור, המפכ"ל, תנ"צ, פקח עירוני, משטרת התנועה הארצית - אגף חקירות, אזיקים, כלא, צינוק, לחם צר, מים לחץ. מעשיהו, נפחא, שטה. הייתי מוסיף גם פצצה גרעינית אבל החלטתי לוותר רק הפעם, בכל זאת אני רק מצלם.

סיפרתי לנהג הקצין-העבריין את האמת: כבר צילצלתי למוקד 100, פעמיים, קיבלתי טלפון חוזר מהמוקד (לאימות ותוספת פרטים: "באיזה צבע המספר? אדום? ספרות בלבן, רקע אדום? האות מ' על המספר?, אתה בטוח בכל זה?", וגם, "טויוטה איילק?" לא, היילקס!). המשכתי לספר לו על כך ששיסיתי פקח עירייה רגלי (רושם דוחות חנייה) חולף, שירשום דו"ח לניידת ("אי אפשר, אסור לי"), וגם על כך ששני פקחים אחרים שעברו ברכב עירייה פתחו את החלון לעומתי ועודדו אותי (- "צלצל 100, ותתלונן!" - תודה כבר התלוננתי, - "תתלונן שוב!" - התלוננתי שוב).

הקצין שמע אותי חרש, הבין את בעייתו, החוויר קמעה, לקח אחריות והתנצל, פעמיים, התניע ונעלם עם בת זוגו.

שני שוטרים שהגיעו מיד אחר כך בניידת לבנה עודדו והפצירו בנו להגיש תלונה. אחרי הכול, הסבירו, מדובר ברכב של משמר הגבול (ירוק כהה), לא של המשטרה הכחולה (לך תבדיל ביניהם לעת ערב, כתוב משטרה, לא?), ואני הרגשתי כמי שנקלע למאבק צבעוני פנימי של משטרת ישראל.

מה עכשיו? להשקיע, ולרדת לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה נגד קצין משמר הגבול - או - לא לעשות דבר?

כנראה שאשאר עם ההשקעה בעמוד האינטרנט הזה (בא לי בקלות), ובפעם הבאה

אתכנן עליו כאלה נקמות

שיהייה לו מזל שאני שוכח

(יהודה אטלס, והילד הזה הוא אני, הוצאת כתר, 1977)