מכתב שהתפרסם בירחון ארגון המורים בבתיה"ס העל יסודיים "קשר עין" פברואר 2005.

 י"ט טבת תשס"ה, 31.12.2004

 לכ'

שרת החינוך

גב' לימור לבנת

שלום רב,

מכתב תשובה גלוי

קיבלתי היום, כאקורד סיום של השנה האזרחית 2004, את מכתבך האישי אלי, כמאות אלפי מורי ישראל. קראתי בו מספר פעמים. ניסיתי לרדת לפשרן של המילים, לשמוע את המקצב ובעיקר לחוש את האמפטיה אלי כמורה שאין לי ממנה הרבה לאחרונה.

קראתי והגעתי לגבהים שמסוכנים לי כמורה. טיפסתי יחד עם מילותיך לרובדי משפטים שהאוויר מאוד דליל בהם. אמירות כמו "אתגר חדש", "חשיבות לאומית עליונה", "השפעה מהותית על מצב החינוך בישראל", "עתידה של החברה הישראלית".

מזל שהפסקה הראשונה במכתבך מסתיימת כאן, אחרת האוויר היה אוזל לי. כשרה המופקדת על החינוך עוד לפני הרפורמה עליך לדעת שמסוכן מאוד לפנות כך לציבור אנשים ונשים. לבטח לא לציבור מורים מאמין, אידיאליסטי ומר נפש.  

כשהתחלתי ללמד לפני שני עשורים, היית כבר לדעתי פעילה פוליטית. באותה העת שאת עשית דרכך לדוכן הנואמים אני עמדתי מול לוח גיר עמוס אבק מילים. אותן תיבות תהודה שאני קורא היום במכתבך אלי. אתגר, חדשנות, מיצוי יכולת, מצויינות שמעתי כבר אז. אותן סיסמאות נבובות שפוליטיקאים מדקלמים וההמון מאמץ. אחרי כמעט עשרים שנה, השכלתי יותר, אך  עדיין אני באותה תנוחה, מול הלוח.  את, לעומת זאת, נסקת במהירות מרשימה מהשורות האחרונות של ספסלי המפלגה אל מרומי כורסת שרת החינוך.

התקדמת בחייך הפוליטיים כמו ההונים.  אותם שבטים שבאו משום מקום וכבשו את אירופה בסערה. כך אף את הסתערת על משרד החינוך. לא השארת אבן על האבן. כמו ההונים.  כל מה שהיה לפניך הפך ללא חשוב.  מורי ישראל הפכו לנטל והדרך אצה לך כפי שהיא אצה לאטילה ברוכבו על סוסו בין מונגוליה והונגריה. העיקר להגיע ולכבוש.

אכן, במידה לא מבוטלת הצלחת בכך. בשנותיך כשרת חינוך הפכת יותר משרה לצרה. שעות לימוד קוצצו ומקוצצים עדין בצורה מבהילה. הכנסת תוכניות לימוד שבמקרה הטוב הן בדיחה רעה ובמקרה הרע אסון בהקניית ידע ביקורתי. הקצבת ממון למורשת ועשית הון פוליטי, הפכת את בתי הספר לסמי צבא בפרויקט הדור הבא, קראת למשימות לאומיות והזנחת את כלל הלאומיים החיים בישראל. אך, יותר מכל, את דור ההווה נטשת. דור שמקבל פחות ידע במתמטיקה, היסטוריה גיאוגרפיה ובמה לא.  בעוד עשור כשבני נעורים אלו יהפכו לבוגרים ובוגרות את כבר לא תהיי  על כס השרה, את לא תצטרכי לנמק מדוע הם כה בורים. מדוע חינוכם היה כה עלוב. את כבר תהיי בכיבוש הפוליטי הבא.

ועתה את באה לספר לי בציניות מדהימה או בתמימות אכזרית שאני כמורה "שליח" "וחוד החנית". זה נשמע יותר כיחידה סודית מאשר קבוצת איכות העוסקת בחינוך. אני כבר שבע ניסיון מלקרוא מילים חסרות משמעות כמו "העצמת מעמדו של המורה", "העלאת שכרו", "שיפור סביבת עבודתו" "העלאת איכות הכשרתו", "תגמול מורים מצטיינים", והדובדבן שבקצפת "המלצות נוספות שיביאו לידי ביטוי ומיצוי את היכולות האישיות והמקצועיות של כל אחד ואחת".

יתכן  ולציבור הרחב את יכולה ל"מכור" משפטים מנוסחים היטב ולומר באמצעיותו של יום שעכשיו לילה. ספק רב אף אם הם יקנו סחורה משומשת זאת. כשאת אומרת טיפוח מעמד המורה את מתכוונת לרמוס אותי חזק יותר כך שתוכלי להשתמש ביכולות האישיות והמקצועיות שלי באופן ממושך יותר ובפחות שכר. קראי בעצמך את המלצות דו"ח הביניים של ועדת דוברת, תשנני את דבריך במסיבות העיתונאים שערכת לאחרונה, תעשי שתיים ועוד שתיים ותגידי לי שאני טועה.

משום כך, את השינוי המיוחל תעשי לבדך. אני כמורה לא אתן את ראשי מרצוני לפני גחמותיך. לא אתן לראות כיצד ילדיי יפגעו בחינוכם הציבורי. כיצד תלמידי יצטרכו לשלם יותר כדי לקבל פחות. לא אתן לך לחבל במעט שעוד נותר. אני אאבק בהחלטות כוח המשימה הלאומי בכל כוחי והוא לא מעט.

כילידי הארץ לפני, ראיתי שלטונות רבים של שרי חינוך. גם שלטונך יחלוף יום אחד וכמו מן ההונים לא יישאר ממנו דבר, רק זכרון רע ואזהרה לעתיד. 

בברכה,

שלמה ויינברג

הכותב הוא מורה להיסטוריה, ספרות ואזרחות בבית ספר תיכון בן גוריון, עפולה

שלמה ויינברג: כרטיס מגנטי בצבע השכלה   חינוך על קיר חלול

לאתר מחאה של הורים - http://www.geocities.com/doch_dovrat/

מייל למשלוח חתימות - avihuc@013.net

טלפון להודעות - 09-8337448

אמיר ויעל ביין, יעל בוקס: מכתב למערכת "הארץ"